כשילד מעדיף פעילות אחת על פני אחרת,
פעמים רבות אני שומעת הורים הטוענים " הילד משתעמם בגינה הציבורית ובחוג ההתעמלות-הוא מעדיף לשבת ליד המחשב או לבנות פאזל " . משפט נוסף הנאמר בהקשר זה "לבן שלי יש אופי רגוע, משחק שבו הילדים משתוללים ורצים לא מתאים לו לכן הוא בוחר בהפסקה בביה"ס לא לשחק מחניים או חיי שרה אלא להישאר בכיתה ולקרא ספר או לפטפט בשעת החצר בגן עם החבר בארגז החול"
האם משפטים אלו מוכרים לכם? ומה עם משפטים כמו - "גם אני הייתי ילד רגוע שקט שלא אהב לרוץ ותראי אותי היום"....
האם זו באמת בחירה? או שמא זוהי דרך לברוח מתחושת כישלון האם זו באמת בחירה? או שמא זוהי דרך לברוח מתחושת כישלון, מהתמודדות מול קושי ומאמץ?
הורים רבים יודעים ומרגישים שהילד חווה קושי אך מאמינים שהזמן יעשה את שלו ומשתדלים לא להתעמת עם הילד מתוך אמפטיה והזדהות עם קשייו. הם מנסים לשלוח אותו לחוג תנועה זה או אחר , אך לאחר שיעור או שניים הילד מסרב ללכת כי "החוג משעמם!" והוא נותר בבית לראות טלביזיה או לשחק במחשב.
זה מצב המסוכן מאוד לילד! בני האדם נולדו סקרנים עם דחף להתנועע ולגלות את העולם סביבם. לכל אדם יש חלון הזדמנויות רחב עד גיל 6-7 אח"כ החלון קטן והולך. בתקופה זו המוח גמיש וכל חוויה תנועתית, תחושתית, רגשית חברתית וקוגניטיבית נחרצת במוחו ואם החוויה תקינה, היא מאפשרת לו להתפתח טוב יותר ולתפקד היטב בהמשך חייו.
ילד שלא חווה תנועה או חווה אותה כשלילית , לא יכיר את העולם שסביבו על כל המורכבות שבו ולא יפתח כישורים חברתיים, אקדמיים, רגשיים ותפיסתיים כנדרש ממנו.
ילד כזה הנכשל ולו פעם אחת, יחליט להימנע מלהשתתף או ייכשל בכוונה תחילה, או למרבה הצער יפריע על מנת שגם חבריו לא יצליחו וינצחו.
אנו המבוגרים נראה בהתנהגות זו עצלנות, אלימות, התנהגות לא נאותה או חוסר מוטיבציה כללית.
הילד יסביר את התנהגותו בכך שהמשימה משעממת,שאין לו חשק , שלא בא לו וכו', אך לאמתו של דבר המקור לתגובותיו הוא חוסר האונים כתוצאה מחוויית אי ההצלחה או הכישלון האפשרי, החשש לפגוש בכישלון פנים מול פנים ולהגיע שוב אחרון במשימה או במשחק.
ילד כזה יסגל לעצמו אסטרטגיות עוקפות - הוא יהיה ורבלי מאוד (פטפטן), יעדיף לקרא ספרים ולשחק במחשב על פני פעילות מוטורית. יבחר להישאר בארגז החול בחצר הגן, או להישאר בהפסקה בכיתה ולפטפט עם חבר על פני משחק כדור עם יתר הילדים. בשיעור הספורט בביה"ס הוא יבוא לעיתים במתכוון ללא בגדי ספורט, יאמר שהוא מרגיש לא טוב או שאימו אסרה עליו להתעמל היום...כל הזמן הוא עסוק איך להימנע מלבייש עצמו מול כולם!
למה זה חייב להדליק נורה אדומה?
כי ילד כזה ייכנס למעגל של אי עשייה המוביל להגדלת הפער בינו לבני גילו- בבית הספר יתקשה במטלות הכתיבה וההעתקה , קושי זה יוביל לפחד מהתנסות נוספת , תחושת כישלון, דימוי נמוך וביטחון עצמי ירוד, הסתגרות וכישורי חברה חלשים.
לו היתה לילד היכולת התנועתית-מוטורית לשחק עם יתר הילדים, היה בוחר לפעול, להתנועע ולשחק !
כלומר הבחירה לא לפעול אינה אמיתית, היא ברירת מחדל ופה תפקידינו כהורים לעזור לילד!
איך אפשר לעזור?
להבין את הקושי, לקבל את הילד כפי שהוא, לאהוב את הילד ללא תנאי ולהכניס אותו למסגרת שתאפשר לו לבצע בחירות אמיתיות מתוך יכולת ולא חוסר ברירה!
היכולות הללו יתממשו ויתקיימו רק אם הילד ייחשף לאפשרויות התנועתיות המכוונות לצרכיו בקבוצה קטנה ותומכת עם מדריכה שהוכשרה במיוחד לעבודה איתו.
יותר ויותר ילדים מגיעים היום לטיפול בספורט טיפולי עם קשיים מסוג זה. מעבר לבעיות ההתנהגות או קשיים ביצירת קשרים חברתיים וקשיים רגשיים אחרים נמצא ולעיתים רבות ילד עם קשיים מוטוריים תחושתיים .
בספורט הטיפולי הילד נכנס לקבוצה קטנה של ילדים בעלי מאפיינים דומים לשלו. הוא לא הולך לאיבוד בתוך הקבוצה, הוא יודע שפה המורה תומכת , מתווכת ומעצימה כל ילד בתוך הקבוצה עם הנחיה והבנה מקצועית את קשייו ואת יכולותיו .
בספורט הטיפולי הילד מצידו לומד שמותר להיכשל אבל אסור להפסיק ולנסות ואף אחד לא צוחק עליו כשהוא נכשל או כשקשה לו!
איך מתחילים ומה עושים?
מייצרים קשר, עוברים אבחון חלקי או מלא לפי הצורך ונכנסים לקבוצה המתאימה להתחלת הפעילות.
קבוצות הספורט הטיפולי מונות 6 ילדים , הילדים מקבלים טיפול פעם בשבוע וממשיכים לעבוד גם בבית.
אם יש צורך, הילד מופנה לטיפול גם במכון להתפתחות הילד.
לידיעתכם! ההרשמה בעיצומה במהלך חודשי יולי אוגוסט !
לא משחקים עם עתיד ילדכם! אתם חייבים לאפשר לו לבחור את הבחירות שלו מתוך יכולת ולא חוסר ברירה!
אם אינכם בטוחים וברצונכם לקבל ייעוץ נוסף בנושא ספורט טיפולי או כל בעיה/שאלה, אשמח לעמוד לרשותכם בטלפון מס' 054-6556684
