פעמים רבות אני נתקלת בהורים שמתארים את ילדם כילד עם בטחון עצמי ודימוי עצמי חיובי ובד בבד אומרים כי יש לו סף תסכול נמוך, כשמתבקש להתמודד עם משימה קשה הוא בוכה או מגיב בצורה לא טובה, מתקשה לקבל "לא" ומתקשה מבחינה חברתית לייצר לעצמו חברים. אז איך התיאורים האלו מתיישבים אחד עם השני? הם לא!
ביטחון עצמי אינו היכולת להצליח, כי אם היכולת להתמודד עם כשלון או קושי. המהמורות שבדרך הן חלק בלתי נפרד מהחיים והילד חייב לדעת לעמוד מול אתגרים, דילמות, קשיים וכישלונות. ההבדל היחיד יהיה איך יבחר להתמודד איתם.
ילד עם בטחון עצמי לא ייבהל מכישלונות הוא ינסה ויתנסה שוב ושוב מבלי לדעת את התוצאה וללא פחד מהכישלון, יידע להתמודד עם תסכול וחוסר אונים ולא ייתן להם לנהל אותו. הוא ייקח אחריות על מעשיו ולא יאשים אחרים. הוא עסוק ונהנה מהחוויה עצמה ומהתהליך - והרבה פחות בתוצאה ובניצחון. הוא מודע לכוחותיו, יכולותיו וייחודו ואי הצלחה כזו או אחרת אינה מערערת את הערך העצמי שלו.
ילדים עם בטחון עצמי נמוך מנמיכים עצמם- יאמרו לרוב אני לא אצליח, אני טיפש. הם נכנסים מהר למצבים של חוסר אונים ולא מאמינים ביכולתם לשנות דברים. הם פוחדים לקחת סיכונים מפחד מכישלון ונרתעים ונמנעים ממשימות הנראות להם קשות.
ילדים כאלו הם לרוב פרפקציוניסטים וכשמשהו לא מסתדר , הם קורסים. הם משקיעים הרבה מאוד מאמץ וכשנכשלים – שוברים את הכלים. ילדים עם בטחון עצמי נמוך מנסים לרצות את האחר ולא את עצמם. הם מתקשים לפתור בעיות בעצמם, פוחדים להחליט החלטה שגויה, כך שהם נותנים לאחרים להחליט עבורם. פעמים רבות הם סומכים על השיפוט של אחרים ונגררים אחריהם כדי להתקבל לחברה ולא תמיד אחרי הכוחות החיוביים, אלא להיפך.
אין ספק שביטחון עצמי גבוה מפחית באופן משמעותי את הפחדים והחרדות מפני כישלון. זווית ההסתכלות משתנה ובמקום שהילד יהיה עסוק במחשבות סביב כישלון או חששות שהפחדים הכמוסים יתממשו, הוא יכול להישען על הידיעה הפנימית שהוא יידע כיצד להתמודד עם כל תוצאה שתגיע.
אז מה אתם יכולים לעשות על מנת לייצר ביטחון עצמי אצל הילד?
תתמקדו ביכולות ובעוצמות של הילד ולא בקשיים ובכישלונות. אל תגוננו עליו- אמירות כמו- "הוא לא יעמוד בזה", "הוא נורא רגיש" וכו' מונעים ממנו התמודדות ומראים כי אתם לא סומכים עליו שיצליח.
תנו לו דרכים להתנסות ולאפשר שליטה על חייו. היו פתוחים באשר לפחדים ולכישלונות שלכם בכדי להראות לילד שניתן גם לשנות וללמוד מהכישלונות ולהתמודד עם הפחדים. תחגגו את המאמץ , ההתנסות, ההשקעה, ההתמדה וותרו על התוצאה- היא לא חשובה גם אם זה כשלון וגם אם ניצחון! תנו לו אחריות ועשו איתו ולא עבורו – כדי שיהיה בן משפחה תורם.
תנו לו "ליפול" כדי ללמוד מזה. הראו את השונות בין האנשים ואל תשוו את הילד לאחרים כדי לא לייצר חרדה מההשוואה.
אל תראו אכזבה מהילד אלא רק תייצרו תגובה מעצימה, מכילה ומקדמת.
כמובן שמסגרת מכילה ומעצימה כמו הספורט הטיפולי יקדם מטרה זו עם הכלי המותאם ביותר לילדים –משחק, תנועה וספורט במסגרת קבוצה קטנה ותומכת שתאפשר התנסות עם אתגרים, כלים להתמודדות עם כשלון וקושי, קבלת משובים מעצימים על המאמץ וההתמדה ורצף של הצלחות!
באהבה, נורית פרגל
