ילדך אולי מוגדר כהיפוטוני. ניסית לחקור אי פעם מהי המשמעות?
היפוטוניה היא מצב פיזיולוגי שבו "הטונוס- מתח השריר נמוך", למעשה זוהי הפרעה נוירולוגית־שרירית שכיחה הקשורה למערכת התנועה.
היפוטוניה אינה מחלה אלא נחשבת כתסמונת. למעשה, טונוס השרירים שלנו הוא מולד ואינו ניתן לשינוי באופן ישיר, אולם על־ידי תרגול מתאים ניתן להשפיע על ההשלכות של טונוס נמוך וזאת ע"י חיזוק השרירים סביב המפרקים ושיפור תהליכי יציבה. בכך ניתן לשפר את תפקוד הילד בפעילות המוטורית הנדרשת ממנו. ישנם ילדים המציגים התפתחות מוטורית תקינה, במיוחד במוטוריקה הגסה, עד לשלב שבו נדרשים להציג מיומנויות במוטוריקה העדינה: גזירה, כתיבה, ציור, העתקה וכו'. בשלב זה, יתגלה הקושי (לרוב על־ידי הגננת או ההורה). יש ילדים עם היפוטוניה שגופם ושריריהם נראים רפויים. למשל, אצל תינוקות היפוטונים, הופעתם נראית רפויה ונופלת כמו "בובת סמרטוטים". לעומת זאת, אצל ילדים עם טון נורמלי הגוף נראה זקוף. טון שרירי בסיסי ורפוי, כאשר הוא גבוה או נמוך מדי, הינו אחד המרכיבים של הפרעה בביצוע מיומנויות מוטוריות.
הפרעה בתנועה – הקושי הבולט ביותר
כבר בימים הראשונים ובשנה הראשונה בחיי התינוק, נראה לעיתים קשיים בתפקוד המוטורי. נצפה לעיתים גם באיחור התפתחותי, כגון: קושי בהרמת ובהחזקת הראש, בהתהפכות, בישיבה ובזחילה. קשיים אלה מתבטאים גם בתחום המוטוריקה העדינה (קשיים בשפה עקב שרירי פה רפויים, ביניקה ובאכילה, באחיזת מספריים ובגזירה, בהחזקת עיפרון, בציור ובכתיבה, בהחזקת כפית ובאכילה, במניפולציה של צעצועים ועצמים בהתלבשות וכדומה).לרוב, היפוטוניה אינה הגורם היחיד לבעיות בתנועה. לעתים, נלווים אליה חולשת שרירים, גמישות יתר, ליקויים בעיבוד החושי במערכות נוספות.
מה המשמעות?
כשילדים נעים במגרש המשחקים ללא הרף, מגלים ולומדים מתוך סקרנות על סביבתם, הילד ההיפוטוני נאבק לשמר את יכולת היציבה שלו ובשל קשיו המוטוריים, נמנע לעתים מהתנסויות מעשירות. הוא יעדיף לשבת, להישען נגד חפצים או לשכב על הרצפה. הוא יתקשה להימצא לאורך זמן בתנוחות מסוימות כנגד כוח הכבידה – למשל, יתקשה לשבת בגב זקוף ולהחזיק את ראשו זקוף כשהוא צריך לצייר, לכתוב או להעתיק מהלוח בכיתה . הוא יתעייף מהר מאוד מפעילות, יפסיק , יתקשה לעקוב אחר הפעילות בכיתה ויפתח פער אקדמי. במגרש המשחקים ובהפסקה, הוא יימנע מהתנסויות הדורשות ממנו מאמץ לייצב עצמו או לשחק במשחקים הדורשים סבולת לב ריאה כמו תופסת או משחקי כדור. דפוס ההימנעות מנתק את הילד חברתית מילדים אחרים בני גילו, מגדיל את הפער ביכולותיו מול חבריו והילד מפתח דימוי עצמי של ילד שנכשל ואינו מסוגל.
מה ניתן לעשות?
ילדים מעבר לגיל שלוש-ארבע זקוקים להתערבות מוטורית לחיזוק השרירים, היציבה והקואורדינציה, ובנוסף, לשילוב פעילויות אלה, מיומנויות מוטוריות בסיסיות ומשחק בקבוצה, במפגש מאורגן עם ילדים אחרים בני גילם. פעילות קבוצתית חווייתית תורמת לפיתוח אישיות הילד, לשיפור הדימוי העצמי החיובי, להצלחה בהתנסות ולאהבת הפעילות הגופנית– כל אלה חיוניים ביותר לבעלי היפוטוניה בשנות חייהם הראשונות ולאורך החיים. למרבה הצער, מסגרות החוגים הרגילות לא מאפשרות תיווך והעצמה מפאת כמות הילדים הגדולה בקבוצה. כשילד עם קושי כזה הנמנע בד"כ מלהתמודד, נמצא בקבוצה כזו , הוא יפחד להשתתף ויימנע. הוא למעשה יפתח דימוי עצמי שלילי ותחושה שאינו מסוגל לשוב ולהתמודד עם משימות שילדים אחרים מבצעים בקלות.הפתרון הטוב ביותר עבורו היא מסגרת הספורט הטיפולי בקבוצה קטנה ותומכת והגדרת מטרות טיפוליות ברורות עבורו אשר יביאו להעלאת היכולת הפיזית והעצמת תחושת הביטחון והמסוגלות.
